<h1>ספר החינוך מצוה ש"מ</h1>
<h2>דף לא.</h2>
להשיב כל הקרקעות בין בית בין שדה וכרם ופרדסין בשנת היובל לבעליהן בלא כסף ובלא מחיר, שנאמר [ויקרא כ"ה] ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ, כלומר בכל ארץ ישראל שהיא אחוזתכם גאולה תתנו לארץ. ועניין הגאולה ביאר הכתוב שהיא חזרת הקרקע לבעליו, וכמו שכתוב [שם] בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו. משרשי המצוה מה שכתבנו בראש הסדר. מדיני המצוה קצתם מבוארים בכתוב איך יהיה דין המוכר עם הקונה כשירצה לפדות נחלתו הנמכרת קודם שנת היובל, והחילוק שביאר הכתוב שהוא בין מוכר בית בעיר חומה למוכר אותו בערי הפרזות שנקראת בלשון הכתוב ערי החצרים, שדין ערי בתי הפרזות כדין השדות. ועוד אמרו זכרונם לברכה [ערכין ל"א ע"א] במצוה זו שאם מכר בית בבתי ערי חומה לאחד ומכרה הלוקח ראשון לשני בתוך השנה מונין לראשון, וכיון ששלמה שנה לראשון הוחלט הבית לשני מפני שענין מוכר בית בבתי ערי חומה שהוא מוחלט לשנה כעניין קנס הוא שקנסה התורה למוכר מפני חבת הארץ, ומכיון שעמד זולתו שנה ראוי הוא שיוחלט גם ביד השני, ועוד שהראשון מכר לשני כל זכות שלו, ואלו עמדה שנה שלימה ביד הראשון כבר היתה מוחלטת בידו. ומה שאמרו זכרונם לברכה [שם ע"ב] גם כן שאם הגיע יום שנים עשר חדש ולא נמצא הלוקח לפדות ממנו הרי זה מניח מעותיו בבית דין ושובר את הדלת ונכנס לבית ואימתי שיבוא הלוקח יבוא ויטול מעותיו. ומה שאמרו [שם] שהמוכר בית בערי חומה והגיע יובל בתוך שנת המכר שאינו חוזר מיד ביובל אלא דינה כמו בשאר שנים שבתוך שני היובל שהוא נחלט לשנה אם אין המוכר רוצה לגאלה. ומה שאמרו [שם ל"ג ע"א] שהמוכר בית בערי החצרים שאם רצה לגאול מיד גואל כדין בית בבתי ערי חומה, ואם לא רצה לגאול מיד גואל אותה אפילו אחר שנה כדין שדות, דכח יפה שבשדות ושבבתי ערי חומה יש להן. ומה שאמרו [שם ל"ב ע"א] שכל שהוא לפנים מן החומה כגון גנות מרחצאות ושובכות דינם כבתים דמדכתיב אשר בעיר ריבה הכל, אבל אם היו שדות בתוך העיר דינן כשדות שחוץ לעיר, שנאמר וקם הבית כלומר בית וכל הדומה לבית כמו מרחצאות ושובכות ואף פרדסין, אבל לא שדות. ובית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אינו נקרא בית ולפיכך אינו נחלט, ובירושלם אין הבית נחלט בה, ועיר שגנותיה חומתה אין דינה כמוקפת חומה אלא בעינן שתהיה לה חומה מלבד גנותיה, ובעינן גם כן שהוקפה חומה תחילה ואחר כך נתישבה אבל נתישבה ואחר כך הוקפה אין זו עיר חומה. ואין סומכין אלא על חומה המוקפת בשעה שכבש יהושע את הארץ. וכיון שגלו בחרבן ראשון בטלה קדושת עיר חומה, וכשעלה עזרא בביאה שנייה נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותו העת מפני שביאתן בימי עזרא שהיא ביאה שנייה כביאתן בימי יהושע, מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה ונתחייבו במעשר אף בימי עזרא כן, וכן כשיבוא משיח בביאה שלישית נתחיל למנות שמיטין ויובלות ויתקדשו בתי ערי חומה שיהיו מוקפין באותה העת, ויתחייב כל מקום שנכבש במעשרות, שנאמר [דברים ל'] והביאך יי אלהיך וגומר, ואמרו [שם ע"ב] מקיש ירושתך לירושת אבותיך וכולי. ויתר פרטיה במסכת ערכין. ונוהגת בזכרים ונקבות בארץ ישראל ובזמן שהיובל נוהג, וכבר כתבתי למעלה באי זה זמן היובל נוהג, והוא בזמן שכל ישראל על אדמתן ביישובן. ועובר על זה וכבש הקרקע שבידו ולא החזירו לבעליו ביטל עשה זה, ועונשו גדל מאד כאילו כופר במעשה בראשית.
